דוח לציבור על התנהלות מערכת המשפט 

מדינה תקינה צריכה שופטים שיהיו בלתי תלויים במימשל בהחלטותיהם המשפטיות כדי שיוכלו לשפוט על פי החוק בלבד בהתאם למצפונם. אחד הביטויים לאי התלות הזאת בישראל הוא שבראש מערכת המשפט עומד נשיא בית המשפט העליון, כאשר מנהל בתי המשפט בעצם משמש יד ימינו. מצב כזה שונה ממה שקיים ברוב מדינות העולם הנאור והגיע הזמן לעשות מאזן הצלחה למודל הזה.

מערכת בתי המשפט היא ארגון שנועד לשרת את הציבור ומטרתו היא:לספק לציבור שירותי שיפוט ביעילות, בהגינות ועל פי החוק. בפועל המערכת כיום אינה מקימת את המטרה הנ"ל כפי שנראה בהמשך, ולכן נתיחס כאן גם לשאלה מה אפשר לעשות כדי שהארגון הזה כן יתפקד לשביעות רצון הציבור.

1. יעילות כלכלית: תחת הסיסמה של אי תלות במימשל התאפשר לראשי מערכת המשפט להיות אחראים על פרויקט פתוח מערכת המחשוב של בתי המשפט. היקף הפרויקט הזה קרוב לחצי מיליארד שקל והוא התנהל ( לא נוהל !!  ) ברשלנות מצד מערכת המשפט ( ראה דוח מבקר המדינה 60ב בפרק על משרד המשפטים ). הרשלנות כללה בין השאר מתן עבודה לקבלן ללא הגדרה טכנית שלה ( מתכון בדוק לבזבוז כספי ציבור )  ומבלי שבכלל יהיה מנהל לפרויקט מטעם מערכת המשפט במשך תקופה ארוכה. בגלל הניהול הרשלני הלכו לאיבוד כספי צבור רבים ( להערכתי בהיקף מסדר גודל של כ- 100 מיליון שקל ).

2. יעילות תפעולית: בארגון בתי המשפט יש פגורים במתן פסקי דין לאחר גמר דיונים של הרבה שנים באלפי תיקים. בשיא הפיגורים הגיעו אפילו ליותר מעשר שנים. כל זאת בארגון שמטרת קיומו היא לספק פסקי דין ( ולא שום דבר נוסף! ). גם דיונים במשפטים נמשכים שנים שלא כמו במדינות מתוקנות. לא נערכים שום תחקורים של אירועים להפקת לקחים ( לדוגמא העדר ההיגיון במתן צו איסור פרסום בישראל למידע שמפורסם בכל העולם - פרשת טלנסקי ).

3. הגינות: הארגון אינו עובד לפי נורמות התנהלות מקובלות בשירות הציבורי. למשל מינויים בשכר מטעם בית המשפט (מומחים, כונסי נכסים, אפוטרופסים וכו' ) נעשים ללא כל קריטריונים ( ואפילו התפוצצות פרשת השופטת לשעבר הורנצ'יק לא זעזעה את מערכת המשפט מקפאונה בענין זה ). התנועה לאיכות השלטון הסבה את תשומת הלב להעדר קריטריונים מקובלים במינוי השופטים לבית המשפט הכלכלי. במשך שנים רבות השופטים בבית המשפט העליון מעדיפים קבלת מתמחים שהם בני משפחה של שופטים בבית המשפט העליון ( מכהנים או לשעבר ). יש עוד הרבה דוגמאות אבל מה שנאמר כאן מספיק להמחשה.

4. ציות לחוק: ראשות מערכת המשפט אפילו לא פועלת תמיד על פי החוק. למשל הסירוב של מנהל בתי המשפט ( בגיבוי נשיאת בית המשפט העליון )   לתת מידע על פי חוק חופש המידע ( כי פרסום המידע הזה לא נוח למערכת ) נדחה על ידי בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים בקביעה שכל הטענות לאי מסירת המידע כמבוקש אין בהן ממש. הנהלת בתי המשפט חויבה על ידי בית המשפט למסור את המידע כמבוקש. להוותנו כאזרחים הפרקליטות בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה הגישה ערעור על פסק דין זה. מה שלא תהיה ההחלטה היא תציג מערכת משפט בעליבותה (http://articles.co.il/article/111484 ).

עד כאן עובדות וכעת אינטרפרטציה שלהן:

מערכת המשפט משופעת בכשלים וניתן להבין את ירידת אימון הציבור בה. הכשלים הם כשלים מתמשכים ולא עונתיים והמסקנה היא שאין למעשה מי שדואג לכך שהמערכת תתפקד כראוי. הנשיאה המכהנת מנסה ( כמו מנהלים רבים ) לכבות שריפות, אבל אינה משקיעה מאמצים בבנית תשתית לארגון שיתפקד כראוי, וזאת בשעה שאין מישהו אחר שיעשה זאת במקומה. היא מעדיפה לשבת ברוב זמנה כשופטת במשפטים. האם מישהו מכיר עוד דוגמא לכך שמנהל העומד בראש ארגון אינו משקיע את רוב זמנו בפתרון הבעיות של הארגון? אני לא מכיר דוגמא כזאת. אין אפילו דוח שנתי ראוי על מצב המערכת. הדוח של מנהל בתי המשפט http://elyon1.court.gov.il/heb/haba/dochot/doc/7-12_2010.pdf

איננו מתיחס בכלל לרוב הנושאים שהוזכרו לעיל.

אין רע בכך שהעומדים בראשה הם שופטים, הרי השופטים הם אנשים טובים ומסורים. הבעיה היא בכך שמי שמוצב לעמוד בראש ארגון צריך שיתמחה בניהול, ואת זאת לא עושים האישים האלה. נדמה להם שהתמחות במשפטים מקנה להם כישורים נאותים לעמוד בראש מערכת ארגונית מורכבת, והמערכת כבר תתנהל מעצמה בסדר. להוותנו המצב אינו כך.

כעת נתיחס לשאלות מה צריך לעשות באופן עקרוני לתיקון המצב ומה צריך לעשות היום. באופן עקרוני מי שעומד בראש ארגון צריך לעבור התמחות בניהול ורצוי מאוד לפני כניסתו לתפקיד. דוגמא להתנהלות ציבורית נכונה שניתן ללמוד ממנה ולחקותה היא צורת המינוי של מנהל בית חולים ( ארגון מורכב בדומה למערכת המשפט אשר נדרש לתת שירותים טובים לציבור ). נהוג למנות לתפקיד זה רק רופא שעבר התמחות במינהל רפואי ציבורי לפני מינויו לתפקיד של מנהל בית החולים. בצורה דומה צריך לנהוג גם במינוי ראשי מערכת המשפט ואז הם יידעו איך להשתלט על המערכת ולדאוג לכך שהיא תענה על מטרותיה. באופן עקרוני ניהול מערכת ארגונית מחייבת ידע בניהול אנשים, בניהול משאבים חמריים ואפילו בהתנהלות כלכלית. את כל אלה אין השופטים מקבלים במהלך עבודתם כשופטים, אבל ראשי המערכת נדרשים לכך כדי שהארגון יתפקד כראוי.

מה צריך לעשות היום?

בשנת 2012 יהיה צורך לבחור בנשיא חדש לבית המשפט העליון. המנהג שהיה נהוג עד עכשיו, לבחור את השופט הותיק ביותר כנשיא, טוב לציבור ממש כמו האופציה לבחור את השופט העליון שמשקלו הפיזי בבגדים תחתונים הוא הגדול ביותר, או זה ששמו מכיל את מספר האותיות הגדול ביותר. המשותף לכל הקריטריונים האלה הוא שאין לאף אחד מהם שום קשר ליכולתו של האיש להיות מנהיג טוב לארגון החשוב הזה. לפיכך היום צריך לעשות שלושה דברים:

א. לומר בפומבי שהמנהג שהיה נהוג עד עכשיו אינו ראוי והוא מוליד תקלה ציבורית חמורה.

ב. לדרוש שבבחירת הנשיא הבא לבית המשפט העליון ינתן משקל רב לבחינת יכולתו של המועמד לעמוד בראש ארגון - תפקיד שמצריך כישורים מינהליים מוכחים. עד היום מה שנדרש מהמועמד היה רק ניסיון של שיפוט בבית המשפט העליון, וניסיון זה אינו תואם את דרישות התפקיד.

ג. להרחיב את בסיס מאגר המועמדים. מבלי לחולל מהומה חברתית גדולה מדי ניתן להרחיב אותו גם לאנשים שכיהנו או שמכהנים כנשיאים של בתי משפט ( מחוזי ואפילו שלום ). דוגמא טובה ניתן לקחת ממבקר המדינה, שהיה נשיא של בית משפט מחוזי וכיום הוא משמש כראש ארגון גדול ובהצלחה. כיוון שעד היום לא היה עידוד לשופטים להשתלם בניהול ניתן כהוראת שעה לבטל את מגבלת הגיל על המועמד ( ואולי עוד מגבלות ) ובלבד שהניסיון הניהולי שלו יהיה מוצלח מבחינה מהותית. אם הציבור ילחץ למינוי של נשיא לבית המשפט העליון עם משקל רב לניסיון הניהולי שלו אז בעתיד יש לצפות שיהיו שופטים שיחפצו בתפקיד ישתלמו בניהול ארגון ציבורי ויהיה ניתן לבחור מהם את המועמד המוצלח ביותר ( וכל מה שנאמר כאן טוב גם לצורת המינוי מנהל בתי המשפט ).

 שלוש הערות לסיום:

א. מודל ההתנהלות של נשיא בית המשפט העליון כיום הוא שעיקר עיסוקו הוא בשיפוט בפועל, וזאת בשעה שכשלים במערכת נשארים בלתי מטופלים לאורך שנים, כאשר הוא ממונה על פתרונם. מן הראוי שהציבור יביע את עמדתו האם מקובל עליו המשך מודל ההתנהלות הזה. הגיע זמן שהנשיא המכהן יציג חזון ומטרות למערכת המשפט ( כמו שנעשה לכל המחלקות במשרד המשפטים ) ויכין תכנית עבודה למימוש החזון הזה. כרגע הדיבורים של הנשיאה המכהנת על הצורך במערכת משפט בלתי תלויה אין מאחריהם שום תוכן מעשי אלא הצהרתי בלבד.

ב. כל הבעיות שהוזכרו כאן נובעות רק ממינהל לא תקין. כדי לקבל החלטה מושכלת מה לעשות בענין אין שום צורך בידע מקצועי במשפטים. כל אזרח יכול וחייב להביע את עמדתו בענין התנהלות המערכת, ואם כולם יעשו כן יש סיכוי שהציבור יזכה לשירות טוב מהארגון של בתי המשפט.

ג. בנוסף לכשל הניהול של נשיא בית המשפט העליון יש חיכוך ציבורי נוסף אתו ( וקולני מאוד ) על רקע היקף סמכות בית המשפט העליון מול הכנסת. אני מאמין שכאשר יכהן נשיא לבית המשפט העליון אשר מבין שעליו לדאוג לכך שהציבור יקבל שירותים של ארגון מערכת השפיטה ברמה נאותה, הוא גם יהיה בשל יותר למצוא את נקודת האיזון הנאותה עם הכנסת על סמכויות השיפוט. השקפת העולם של הנשיאים האחרונים של בית המשפט העליון ( ברק ובייניש ) היא שבית המשפט העליון צריך להוביל את הדין ולא הכנסת ועל הציבור לקבל את הגזירה הזאת. וכך אמר הנשיא לשעבר ברק בכנס שופטים ( מעריב- דצמבר 1980 אריה מרינסקי ): "כמשפטנים איננו מוגבלים לפירושו ולהפעלתו של הדין הקיים. אנחנו חוד החנית של השאיפה לדין רצוי יותר, טוב יותר....אנחנו הארכיטקטים של השינוי החברתי."